חובת דיווח לחברות בינלאומיות | מידע מקצועי

באתר גלובס פורסמה לאחרונה כתבה מעניינת מאוד על תזכיר חוק של רשות המיסים, העומד להשפיע על לא מעט עסקאות, הנעשות על ידי חברות רב-לאומיות שחברת האם שלהן בישראל. על פי התזכיר, אותן חברות שמחזור העסקאות שלהן מסתכם ב-3 מיליארד ש"ח ומעלה, תחויבנה לדווח לרשות המיסים על הפעילות הגלובלית שלהן, זאת במסגרת חילופי המידע בין ישראל למדינות שבהן פועלות החברות. רשות המיסים, כחלק מחילופי המידע, תקבל דיווח על הפעילות ממדינות אחרות.

בכתבה נכתב בין היתר, שייתכן כי ישראל תקבל מידע גם על ההכנסות של חברות בינלאומיות מהגדולות בעולם, כמו גוגל ופייסבוק, שאמנם פועלות בישראל, אבל לא כפופות לחובת הדיווח לרשות המיסים בישראל, ועד היום ישנה מחלוקת לגבי חבותן במס בישראל. למעשה, החוק המדובר נועד לקדם פעם נוספת את השינויים בחובות הדיווח ותיעוד הנתונים של קבוצות רב-לאומיות שאושר בכנסת בקריאה ראשונה בינואר 2017, זאת כדי ליישם את הסכם חילופי המידע הבינלאומיים שישראל חתמה עליו כמה חודשים לפני כן.

בעולם הגלובלי שבו אנו חיים, ישנן הרבה חברות הפועלות במספר מדינות, בהן לא מעט חברות ישראליות שמוכרות סחורות ושירותים בחו"ל. תזכיר החוק של רשות המיסים, לא מפתיע, אפילו די טבעי, ונחשב לחלק ממגמה רווחת במדינות רבות, שהולכת ותופסת תאוצה. כדי להסביר את הדברים ולפשט אותם, נשתמש בדוגמא מעולמם של מי שמעניקים שירותי ראיית חשבון: חברה מוכרת סחורה שהיא מייצרת בישראל לחברה בת אמריקאית שלה, או לחברה בבעלות זהה בארה"ב, וזו מוכרת את הסחורה בשוק האמריקאי.

בדוגמא המתוארת, העסקה מתחילה בישראל ומסתיימת בצרכן הסופי בארה"ב. שתי החברות, הישראלית והאמריקאית, נוטלות חלק בעסקה - ולכן יש לראות איך מפצלים את התמורה ממיסים בין שתי המדינות. כל מדינה, מטבע הדברים, רוצה כמה שיותר מהמס על העסקה שבוצעה. זו בדיוק הסיבה שבגינה המדינות רוצות מדיע בהיר ומדויק - כדי לוודא שהחלוקה בין המדינות אכן כלכלית, ולכן הן שואפות לגבות את יתרת המיסים שנותרת. בדוגמא שלנו, ישראל למשל, לא מעוניינת שכל המיסים ייגבו על ידי ארה"ב, וכך גם הפוך.

למה בכלל יש צורך במדיניות הזו, ומה השפעתה?

מדינות שונות גובות שיעורי מס שונים. בחלק מהמקרים, בעלי חברות 'דוחפים' את הרווח למדינה שבה שיעור המס נמוך, או מנווטים את הרווח לחברה שיש בה הפסדים, כדי לשלם מס מופחת. לכן, המדינות דורשות את המידע כדי שהן תוכלנה לראות שהחלוקה ביניהן כלכלית, ולא על פי רצונו של בעל השליטה.

המדיניות הזו הרלוונטית לעסקה שמבוצעת בין חברות קשורות, נקראת בשפה המקצועית "מחירי העברה" (Transfer Price), ובשנים האחרונות נרשמו הרבה התפתחויות בתחום זה בעולם. בין היתר, ה-OECD פרסם תכנית פעולה עם מדינות ה-G20. הדברים באו, בין היתר, מכיוון שקבוצות רב-לאומיות יכלו לנצל שיעורי מס שונים במדינות שונות, כדי להעמיד מחירים ותנאים שונים לעסקאות, בתוך הקבוצה, כדי לשלם מינימום מס.

ישראל היא לא מהחלוצות בתחום, אבל היא בהחלט מצטרפת למגמה הולכת וגוברת בקרב מדינות, והדבר מתבקש. מטבע הדברים, הטכנולוגיה והגלובליזציה תורמות כל אחת את חלקה במגמה הזו, שכן קל מאוד להעביר מוצרים בין מדינות, העסקאות מתועדות היטב - וישנו כר פורה ליישום השינויים.

אכיפה

מטבע הדברים, ככל שהמדיניות הולכת ונעשית ברורה בנושא בעולם ובישראל, כך גם חובות הדיווח צפויות לדרוש יותר פירוט ולהיאכף באופן יסודי יותר. למשל, אם לא הוכחה עבודה כלכלית מסודרת והגיונית, רשות המיסים עלולה להחליט עבור החברות באילו מחירים נמכרו מוצרים לחברה הקשורה - ולגבות שיעורי מיסים בהתאם. אם נסכם, מדובר במגמה טבעית שישראל הופכת לחלק ממנה, היא די מובנת ובמקרים מסוימים גם תשפיע על מחירי עסקאות ועל רווח נקי של חברות - אבל לא צפויה להיות משמעותית מבחינת החברות וכדאיות העסקאות שלהן בעתיד.

למה בכלל יש צורך במדיניות הזו, ומה השפעתה?

אכיפה

לשיחת ייעוץ השאירו פרטים לחזרה

שירותי הפירמה

חוזרים מקצועיים