מה יקרה לפנסיה שלנו | מידע מקצועי

החשב הכללי באוצר, רוני חזקיהו, והממונה על שוק ההון, משה ברקת, סיכמו על ביטול איגרות החוב המיועדות שהממשלה מנפיקה לתיקי הפנסיה, והחלפתן בביטוח תשואה לעמיתים. מדובר בשינוי דרמטי מאד, ולפני שנתייחס לדרמה הזאת, נסביר אותה בעצם, כי פנסיה היא אחד מהנושאים האלה שאנחנו נמנעים מן ההבנה שלהם, כי עבור חלקנו היא מסובכת ויוצרת חרדה קלה, והאמת היא שהבנתה עשויה להיות חשובה מאד עבורנו.

קיצור תולדות הפנסיה

בראשית נבראו קרנות הפנסיה השונות, שהיו בשליטתה של ההסתדרות. קרנות הפנסיה היו בגירעון ולא נוהלו כמו שצריך, ולמעשה היוו משבר מתמשך בערך משנות ה-60 של המאה הקודמת. בשנת 1995 קרנות הפנסיה הוותיקות הולאמו על ידי המדינה. הקרנות הללו העניקו קצבה מובטחת לחוסכים בגובה של 70% מהשכר האחרון שלהם. מתוך אותם 70%, המדינה העניקה בטחונות ל-30% מן החיסכון, על ידי אג"ח שלקחה מקרנות הפנסיה בריבית של 4.86%. כלומר, החוסכים "הופקרו לגורלם", הן ביחס לסיכוני התארכות תוחלת החיים והן ביחס לסיכוני התשואה לגבי 70% מהתיק, אבל 30% היו מובטחים על ידי המדינה. לגבי הריבית של 4.86%, בעבר הריבית במשק הייתה גבוהה בהרבה ממה שהיא היום, והמדינה הרוויחה באפיק הזה הלוואת מקרנות הפנסיה בריבית אטרקטיבית. עם זאת, היום הריבית במשק אפסית, ולכן 4.86% הוא מחיר יקר שהמדינה משלמת, וכאן החל להיווצר הקושי.

הלאמה היא צעד שמבחינת אידיאולוגיה כלכלית נחשב לסוציאליסטי, "אדום" על פניו. בשנת 2016 ביצעה המדינה צעד בכיוון ההפוך: ב־2016 התפרסמו מסקנות ועדת באב"ד, ששינו את אופן הקצאת האג"ח המיועדות. לפי המסקנות, כל פורש לפנסיה יקבל הקצאה של 60% אג"ח מיועדות, אולם החוסכים הפעילים (כלומר, מי שב-2016 היה מתחת לגיל הפנסיה, 67), הקצאת האג"ח המיועדת לחוסכים תלך ותרד, כך שבעוד 30 לא יהיו יותר אג"ח מיועדות (כלומר, המדינה תנתק את האחריות שלה לחיסכון הפנסיוני בהדרגה, עד שהמדינה לא תהיה אחראית עוד).

The Change

כעת המדינה מעוניינת לעשות עוד צעד לכיוון קפיטליזם, וניתוק האחריות של המדינה כלפי האזרחים בה. התיקון שסוכם עליו בין הממונה על שוק ההון והחשב הכללי באוצר, אומר שנבטל כבר עכשיו את האג"ח הממשלתי הסולידי, ונחליף אותו במכשיר אחר: אג"ח ממשלתית סחירה שתהווה ביטוח תשואה לכל עמית במועד פרישתו. מה הכוונה? לממשלה יש חוב סחיר- כלומר חוב בניירות ערך סחירים, שמיועד למימון הגירעון - וחוב בלתי סחיר, אשר 75% ממנו מורכבים מאג"ח מיועדות.

מכיוון שלא ניתן לגייס חוב ללא הגבלה, עלייה בחוב הבלתי סחיר, באה בהכרח על חשבון החוב הסחיר. היות והריבית של 4.86% היא יקרה מדי כיום עבור המדינה, היא רוצה לשנות את כללי המשחק, כך שחלק יותר משמעותי מן הפנסיה יושקע בניירות ערך סחירים. כדי להבטיח בכל זאת את החוסכים, המדינה אומרת שלגבי כל חוסך ייעשה חישוב לאחור לגבי ה-30% המובטחים של הפנסיה: אם התשואה תהיה נמוכה מ־4.86%, המדינה תשלים לו לתשואה הזאת, עבור 30% מהחיסכון. לכאורה כולם מרוויחים: המדינה חוסכת (לא תצטרך לשלם את המחיר הגבוה של 4.86% על הכסף), ואילו החוסך לא נפגע (ואף יש לו סיכוי להרוויח יותר תשואה על החיסכון). בפועל, התוכנית מלאה סימני שאלה: מה יקרה אם הריבית תעלה שוב? האם המדינה תרצה לחזור לקבל כסף בריבית אטרקטיבית? מצד שני, אם הריבית לא תעלה, אז המדינה, ושוק ההון יאכזב, אז המדינה תצטרך לשלם את הכסף המובטח לחוסכים. כלומר, עתיד החיסכון והמדינה תלוי מאד במציאות הפיננסית הגלובלית.

האידיאולוגיה

בהסתכלות כלכלית "נטו", המדינה ממשיכה את ההטייה כלפי הקפיטליזם: כל דור שגדל במדינה, מקבל פחות בטחון פנסיוני מן הדור שלפניו. מדובר בעוד תהליך שמחזק מגמה מתמשכת, לפיה המדינה לא תדאג לפנסיה שלנו, וכל אחד ידאג לעצמו. אמנם, המדינה תישאר ברקע באיזשהו מובן, ותדאג לנו לרשת ביטחון בגובה של 30%, אבל מי יודע עד כמה רשת הבטחון הזאת תהיה יציבה?

הצד שני של המטבע לעומת זאת, הוא שיש אנשים שחסכו כל החיים שלהם לפנסיה, ותוך כדי תנועה משנים לו את כללי המשחק, ויש בכך משהו בעייתי, שפוגם בוודאות שלנו. אנחנו חיים פעם אחת, ואת השנים בהן חסכנו לא ניתן להשיב. יציבות פיננסית בעתיד לחוסכים היא דבר חשוב, ועלינו להחזיק אצבעות שהחסכונות של כולנו לא ייפגעו ביום שבו נזדקק להם יותר מכל.

קיצור תולדות הפנסיה

The Change

האידיאולוגיה

לשיחת ייעוץ השאירו פרטים לחזרה

שירותי הפירמה

חוזרים מקצועיים